<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך זנות הלב והעין</h1>
<h2>דף ו:</h2>
חוש המישוש גם כן שני חלקים, טוב ורע, והחוש הזה מיוחס לידים. החלק הטוב שישתמש בהן במלאכתו, וכן דרשו רז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דבירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה', ובהנהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך, בעולם הזה, וטוב לך, לעולם הבא. ונצטוינו מן התורה שיפתח אדם את ידיו במתן הצדקה לעני, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו, וכן אמר שלמה כפה פרשה לעני. ואמר עוד מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ביאר הכתוב כי הנותן שוחד זה מבטל האף וזה מביא חמה עזה. והחלק הרע שהוזהרנו לאסור הידים, שלא יגע אדם בדבר אסור כגון באשתו נדה אפילו באצבע קטנה, וכן שלא יגע במה שאינו שלו, ושימנע עצמו מן האונאה והגזל ומליקח שוחד, וכן אמר הנביא, נוער כפיו מתמוך בשחד. בכלל חוש המישוש המיוחס לידים, הרגלים, והוא גם כן שני חלקים. החלק הטוב, הוא שנצטוינו לרוץ לדבר מצוה, שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, וכתיב ונדעה נרדפה לדעת את ה'. נתחייב אדם מן הכתובים הללו שירוץ לכל דבר מצוה, לבית הכנסת, לבית המדרש, וללוות את המת לבית הקברות, לחברת החכמים, וכענין שאמר הכתוב הולך את חכמים יחכם, לכל דברים אלו יתחייב לרוץ וללכת אפילו למרחוק, ואין צריך לומר אל מקום קרוב, וכענין שכתוב בקש שלום ורדפהו, פירוש, בקש שלום, בתוך העיר, ורדפהו, מחוץ לעיר אפילו למרחוק. והחלק הרע הוא שהוזהרנו שלא ילך לדבר עבירה, שכל מי שמשתמש ברגליו לדבר עבירה עליו הכתוב אומר, ואץ ברגלים חוטא, וכתיב רגליה יורדות מות. ולכן הוזהרנו בפעולת הרגלים שלא ללכת בחברת הרשעים, וכן אמר דוד, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, וכן אמר שלמה, בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, וכן כתוב על פעולת הרגלים, עון עקבי יסבני.
<h2>דף יב:</h2>
וצריך אתה לדעת כי כל מעשיו של אדם בין המצות בין העבירות כולם נעשים ונגמרים עם חמשת חושים הללו, ונצטוינו להמשך אחריהן במעשה המצות, והוזהרנו לקשור ולאסור אותן במעשה העבירות. חוש הראות נתחלק לשני חלקים, טוב ורע. החלק הטוב הוא שנצטוינו להסתכל ביצירות השי"ת אשר יצר בעולמו כדי להתבונן מזה מעלתו ויכלתו. וכן אמר דוד: כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, וכתיב: השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו וגו'. וכן אמר ישעיה ע"ה: שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו', נצטוינו להסתכל בהם ולהתבונן שהם שלוחים מאתו ית' ואין כחם רק מכחו, ומכח עצמם לא ייטיבו ולא ירעו, והוזהרנו מן ההפך: ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמים והירח וגו'. נצטוינו להסתכל בדבר שיש בו תועלת לגוף ולנפש, והוזהרנו מלהסתכל בעריות, וכענין שאמרו רז"ל: לא יסתכל אדם לא בעוף ולא בעופפת בשעה שנזקקים זה לזה, ולא בבגדי אשה השטוחים על הכותל, משום שנאמר: ונשמרת מכל דבר רע. כל שכן שאין לו להסתכל בפני אשה, ודרשו ז"ל: כל המסתכל בפני אשה עובר משום אל תפנו אל האלילים, וכן דרשו ז"ל: ליבא ועינא תרי סרסורי דחטאה אינון, וזהו שכתוב: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו'. כל מי שהולך אחר לבו ועיניו בענין האיסור יקראנו הכתוב 'זונה', כי הוא מגביר את יצרו וחוטא כבא אל אשה זונה. ומזה אמר איוב: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אפילו בהבנת לב, כלומר אפילו במחשבה, ומה שהזכיר בתולה קל וחומר לאשת איש, ומזה אמר: ועוצם עיניו מראות ברע. ועל זה אמר שלמה ע"ה: עיניך לנכח יביטו וגו'.
<h2>דף לה:</h2>
וה' חושים הללו אנו משתמשין בכל פעולותינו וענינינו ומסכימים עליהם עם השכל הנטוע בנו, ואין אנו רשאים ליהנות באחד מהן בלא ברכה. וכן אמרו ז"ל, כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. חוש הראות, מצינו הרבה דברים שתקנו רז"ל לברך על חוש הראות, והם: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בחידושה, והרואה חבירו לאחר י"ב חדש, והרואה את הים הגדול, והאי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזא אלני דמלבלבי, בכל אלו חייב לברך, ומזה תקנו לנו ז"ל ברכת יוצר המאורות לאמרה בכל יום, לפי שהשמש מתחדש וזורח בכל יום, ומי שבנה בית חדש וקנה כלים חדשים שנתחייב לברך שהחיינו, הכל נמשך אחר חוש הראות. חוש השמע, גם בזה תקנו רז"ל לברך, והוא שאמרו, על שמועה טובה מברך הטוב והמטיב, ועל שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת. חוש הריח, גם בזה תקנו לנו רז"ל לברך על ריח טוב על הפירות, כגון האתרוג והתפוח, ברוך שנתן ריח טוב בפירות. ועל העשבים הטובים, כגון חבצלת שקורין רוש"א, בורא עשבי בשמים. ועל ההדס, בורא עצי בשמים. ועל המור, בורא מיני בשמים. חוש הטעם, גם בזה תקנו לנו ברכות. אם הוא פרי האילן, בורא פרי העץ, ואם הוא פרי המתגדל מן הקרקע בלא אילן, בורא פרי האדמה. ואם גדולו מן הקרקע ואינו פרי כגון ירקות, מברך: שהכל. [א"ה: כגון המלח והזמות וכמהין ופטריות שמברך שהכל כמבואר ברכות מ' ב' יעו"ש] חוש המישוש לא תקנו ברכה בזה לפי שאין לחוש הזה חלק בשכל כי כלו גופני, הפך השכל, ועל כן לא תקנו לברך אלא על פעולות החושים שיש לשכל חלק בהם.
<h2>דף נב:</h2>
חוש הריח גם כן שני חלקים, טוב ורע. החלק הטוב, הריח הטוב בענין המצוה, וכמו שתקנו רבותינו ז"ל בענין הבדלה בורא עצי בשמים, וכענין שאמרו לברך על המוגמר, שהיה מנהגם לעשן עצמם על השלחן בריח הטוב בענין המצוה, וכמו שתקנו רז"ל כדי שיברך המברך את השי"ת מתוך הנאת הריח שהנפש נהנית ממנו, וכן דרשו ז"ל והתקדשתם, אלו מים ראשונים, והייתם קדושים, אלו מים אחרונים, כי קדוש, זה שמן ערב, אני ה' אלהיכם, זו ברכה. החלק הרע, הריח הטוב בעבירה כגון ריח של עבודה זרה שהוזהרנו ליהנות ממנו.
